החלטה בתיק בש"פ 1785/11

           ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע בגדרה נדחה ערר על החלטת בית משפט השלום בבאר שבע שהורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

1.        ענייננו בעבירה שביצע העורר, עודנו שוהה במעצר בית. כנגד העורר, יליד 1992, הוגש ביום 6.10.2010 כתב אישום לבית משפט השלום בבאר שבע בגין החזקת 95 גרם סם מסוג חשיש. העורר שוחרר ביום 13.10.2010 למעצר בית מלא בבית סבו וסבתו בעיר דימונה.

           על פי המיוחס לעורר בכתב האישום מושא דיוננו, ביום 5.1.11  - ועודנו במעצר בית - סיפק העורר לקטין סם מסוכן מסוג חשיש במשקל של 0.6893 גרם בפתח הבניין בו שהה במעצר בית. כמו כן הואשם העורר כי בעת שמסר את הסם לקטין החזיק בידו סכין מבלי שהוכח כי הוחזקה בידו לצורך מטרה כשרה. בשל כך, הוגש כנגד העורר ביום 9.1.11 כתב אישום לבית משפט השלום בבאר שבע בו יוחסו לו עבירות של סחר בסם מסוכן לפי סעיף 13 בצירוף סעיף 19א לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), התשל"ג-1973 (להלן: הפקודה); הדחת קטין לסמים מסוכנים לפי סעיף 21(א)(1) לפקודה; הפרת הוראה חוקית לפי סעיף 287(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); החזקת סכין שלא כדין לפי סעיף 186(א) לחוק.

2.        בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המשיבה בקשה למעצר העורר עד תום ההליכים, לפי סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), תשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים).

           בדיון שנערך בבית משפט השלום הסכים בא כוחו של העורר לקיומן של ראיות לכאורה ואף לקיומה של עילת מעצר, אם כי טען שלא ניתן לייחס לעורר עבירה של סחר בסמים בנוסף לעבירה של הדחת קטין על בסיס אותה תשתית עובדתית. לבקשת הסניגור, הורה בית המשפט על קבלת תסקיר מעצר.

3.        בהחלטה מיום 3.1.11 הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. בית המשפט ציין את חומרת המעשים המיוחסים לעורר, לרבות עבירת סמים המקימה עילת מעצר סטטוטורית, וכי עבירות אלה בוצעו תוך הפרת תנאי שחרורו בערובה. בנסיבות אלה, כך נקבע, בית המשפט לא מחוייב לבחון חלופת מעצר. לכן, ועל אף שבתסקיר שירות המבחן הומלץ על שחרור העורר לחלופת מעצר, סבר בית המשפט כי לא ניתן לתת בו אמון.

4.        על החלטת בית משפט השלום הוגש ערר לבית המשפט המחוזי. בהחלטה מיום 16.2.11 דחה בית המשפט (כבוד סגנית הנשיא ר' יפה) את הערר בקובעו כי נוכח העבירות המיוחסות לעורר וביצוען תוך הפרת תנאי שחרור, החלטת בית משפט השלום הינה סבירה ואין מקום להתערב בה.

5.        על כך נסב הערר שבפני.

           העורר עתר לשחרורו למעצר בית על סמך המלצות התסקיר. בין היתר צויין גילו הצעיר של העורר והפוטנציאל השיקומי כפי שעולה מן התסקיר, וכי החלופה המוצעת כוללת תנאים מגבילים ושילובו של העורר בהליך שיקומי. לטענת העורר יש בחלופה המוצעת והמפקחים המוצעים כדי לאיין את מסוכנותו.

6.        העורר ביצע את העבירות המיוחסות לו עודנו שוהה במעצר בית, ובכך הפר את האמון שנתן בו בית המשפט. הפרה של תנאי חלופת מעצר, כשלעצמה, מצדיקה בדרך כלל החזרת נאשם אל כתלי בית המעצר (כחריג לכך ראו, לדוגמה, בש"פ 666/97 מדינת ישראל נ' גוהרי, פ"ד נ(5) 788 (1977)). על אחת כמה וכמה אם תוך כדי הפרת התנאים מבצע הנאשם עבירה נוספת. הכלל במקרים מעין אלה הוא:

"... שאם נאשם כזה נתפס בדבר עבירה, בזמן שהיה משוחרר מן המעצר שבו היה נתון בגין עבירה אחרת, בדרך-כלל לא יהיה מקום לשחרר אותו מן המעצר פעם נוספת, אפילו אם העבירה החדשה, כשהיא לעצמה, הייה מאפשרת להסתפק בחלופת מעצר" (בש"פ 507/00 מזרחי נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(1) 385, 391 (2000)).

           ולא רק זאת, אלא שבמקרה כאמור בית המשפט אינו חייב לשקול קיומה של חלופת מעצר, אם כי רשאי הוא לעשות כן (בש"פ 7364/09 מדינת ישראל נ' אדרי (לא פורסם, 17.9.2009) בפסקה 7).

           על רקע הלכות אלה, היה מקום להורות על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

7.        למרות זאת, ולא בלי לבטים, החלטתי לקבל את הערר ולהיעתר לבקשתו של העורר לקבל הזדמנות נוספת. זאת, מהטעמים שיפורטו להלן:

           א.      העבירות המיוחסות לעורר, בהתחשב בסוג הסם ובמשקלו, אינן ברף הגבוה של עבריינות הסמים ובהקשר זה, יש לקחת בחשבון את העונש שיושת על העורר בסוף הדרך.

           ב.      לעורר, צעיר בגיל 19, עבר פלילי לא מכביד במיוחד, הכולל גזר דין ללא הרשעה מיום 7.2.2010 של בית המשפט לנוער בדימונה, בגין מספר עבירות שביצע בשנים 2008-2007 (תקיפה סתם, מסירת ידיעה כוזבת, נהיגה פוחזת של רכב וחבלה חמורה). למעשה, זהו מעצרו הראשון של העורר, השוהה במעצר מזה למעלה מחודשיים. יש לקוות כי זו הפעם הפנים העורר את לקחו, ביודעו כי הפרה של תנאי החלופה תביא להחזרתו המיידית אל כתלי בית המעצר.

           ג.      ועיקרו של דבר, נתתי משקל לתסקיר שירות המבחן.

           מתסקיר המעצר מיום 30.1.11 עולה כרוניקה כמעט ידועה של דור שני - שמא גם דור שלישי ובעתיד דור רביעי - למצוקה סוציו-אקונומית קשה. אביו של העורר מכור לסמים, וריצה מספר מאסרים. העורר סיים שמונה שנות לימוד בלבד ולא התגייס לצבא, ככל הנראה על רקע הסתבכותו הנ"ל בפלילים. העורר בן 19 וכבר אב לילד בן שנתיים ו-3 חודשים. הילד מתגורר אצל אימו של העורר, יחד עם אמו של הילד,  שאינה נשואה לעורר, לא עובדת ואף היא מטופלת על ידי גורמי הרווחה. על רקע מצבו הסוציו-אקונומי והתנתקות ממסגרות לימודיות מטופל העורר במרכז "אופק" (מרכז לנוער וצעירים המצויים בסיכון) החל משנת 2005. העורר התמיד במסגרות בהן השתלב ואף התעתד להתנדב לשירות לאומי במסגרת תוכנית התנדבות מיוחדת בת שנתיים לצעירים שקיבלו פטור צבאי על רקע עבר פלילי, אך בסופו של יום התוכנית  לא יצאה אל הפועל בשל מעצרו. למרות התרשמות שירות המבחן כי קיימת סכנה להישנות התנהגות פורצת גבולות, נקבע כי חלופה סמכותית ומשמעותית יכולה לצמצם את רמת המסוכנות בעוד המשך מעצרו של העורר עשוי להוביל להחמרה במצבו ולאימוץ דפוסים עברייניים. לפיכך המלץ שירות המבחן על חלופת מעצר בבית האם בפיקוח של האם ושל דודו ודודתו של העורר, ובתנאים מגבילים הכוללים איזוק אלקטרוני והטלת צו פיקוח. התסקיר פורס תוכנית טיפולית הדוקה ואינטנסיבית, בפיקוח שירות המבחן.

           לא נעלם מעיני כי החלופה המוצעת על ידי שירות המבחן אינה חלופה אידיאלית ובוודאי שאינה הרמטית. אך בהינתן גילו הצעיר של העורר והאפשרות להיתרם באמצעות התוכנית הטיפולית המוצעת, מצאתי כי הכף נוטה לכיוון שחרורו של העורר.